סודות זורמים לנהר - מאחורי הקלעים של היצירה 

אני מזמין אתכם להצצה מסקרנת אל מאחורי הקלעים של ספרי החדש "סודות זורמים לנהר", הרואה אור בימים אלו. אשתף אתכם ברעיון שהוביל אותי לכתיבת הספר, במקורות ההשראה לדמויות ולעלילה, בתהליך הכתיבה, אפיון הדמות הראשית, מבנה הספר, התחקיר שנדרשתי לבצע, ותובנות ואנקדוטות מעניינות נוספות, אשר יסייעו בידכם לאמץ רעיונות, לשאוב עידוד ומוטיבציה לכתיבת ספרכם ולגבש רעיונות מקוריים משלכם.

 

כיצד נולד הרעיון לכתיבת הספר?

 

יצירה זו תפסה חלק משמעותי בחיי לאורך חודשים ארוכים של כתיבה. במהלכם התמסרתי והתמכרתי באופן מוחלט לדמויות ולעלילה עד שאלו התממשו לנגד עיניי והבשילו לרומן.  כעת, כשסערת הכתיבה שככה, אחרי שכתובים אין קץ, עריכות והגהות חוזרות ונשנות, נראית לי צורתו הסופית של הרומן כמעשה כישוף מסתורי, כאילו הוטל עלי לכתוב את היצירה שחייבת היתה להיכתב בדיוק כך.

 

הכול החל לפני כחמש עשרה שנים. הייתי אז עיתונאי צעיר בראשית דרכי. באחד הימים התקשר אלי איש עסקים ידוע בעל רשת צעצועים גדולה ועניין אותי בכתבה על מיזם עסקי חברתי חדש שהקים במשותף עם שירות בתי הסוהר. במסגרת המיזם העניקה לו המדינה את האפשרות לייצר את צעצועיו במפעל שיוקם בין כותלי הכלא, והוא בתמורה התחייב לספק לאסירים תעסוקה כחלק מתהליך שיקומם. מיזם מבורך לכל הדעות מבחינה חברתית, וגאוני מבחינה עסקית עבור הברנש שלימים יהפוך גם לבעליה של רשת בתי קפה ידועה (קופיקס). כמו כל עיתונאי סקרן מצאתי עניין רב בגימיק העסקי וקבענו לערוך את הריאיון במפעל עצמו בין כותלי הכלא.

 

זו היתה אמורה להיות כתבת מגאזין קלילה על הקשר שבין צעצועים תמימים לילדים לבין אסירים מסוכנים המייצרים אותם בין כותלי הכלא השמור במדינה. הגעתי סקרן למפגש, אך מרגע שנטרקה אחרי דלת הברזל האחרונה בכניסה לכלא חוויתי חוויה שאיש לא הכין אותי לקראתה. מלווה בדוברת שירות בתי הסוהר הסתובבנו באגפים המסוכנים ביותר. שעה שהדוברת הסבירה בלהט על חשיבותו הרבה של הפרויקט לשיקומם של האסירים ריצדו עיני בסקרנות ובחשש לכל עבר. זכורים לי מראות מחניקים של רשתות תיל החוצצות בין חצרות מוקפות חומה, סורגי ברזל, דלתות פלדה כבדות, מסדרונות בטון צרים, התגודדויות אסירים, תאים דחוסים וריח חריף של זיעה ובושם חזק שריססו על עצמם האסירים כאילו לסלק את המחנק. באגף הקל יותר הורשתי להסתובב ביתר חופשיות בין האסירים ולראיין אותם על הפרויקט.

 

מכל המראות יצאתי מביקורי בכלא עם רגע אחד מסוים שלא הרפה ממני במשך שנים רבות לאחר מכן. זה קרה במפעל הצעצועים של הכלא, שהתגלה מיד כבית מלאכה קטן אפוף ריח נסורת עץ באוויר, עמוס בבובות מיניאטורה וחלקי לוחות שש בש. ראיינתי שם את אחד האסירים שעסק באותה השעה בגילוף בובת עץ. בחור בשנות הארבעים לחייו, עובד עירייה לשעבר, לבוש מדי אסיר, מופנם ובעל הבעת פנים קודרת ועצובה. הוא בעיקר שתק ומלמל מפעם לפעם תשובות קטועות ומגומגמות לשאלותיי, מובך ומתבייש מהמעמד בו הוא נמצא. רק כשהתרחקו מעט הדוברת ואיש העסקים הוא חש חופשי יותר לשתף אותי בגעגועים העזים שמעלים בו הצעצועים במפעל לבנותיו שהשאיר מאחור בבית, על ימיו הקשים בכלא, על חייו שנחרבו ונהרסו ועל הנחמה הקטנה שמעניק לו מפעל הצעצועים. זה היה רגע אינטימי. מכמיר לב. עדות נרגשת שהופכת כל ראיון עיתונאי למסמך תיעודי מרתק.

 

רגע לפני שנפרדנו רכן לעברי האסיר ולחש באוזני שהוא חף מפשע. עיניו דמעו. שפתיו רעדו. הוא ביקש את עזרתי בתחקיר עיתונאי על המקרה שבגינו נגזר עליו לרצות חמש שנות מאסר, ואז נישק את בובת העץ המגולפת שבידו וביקש שאעביר אותה לבתו הקטנה. כמובן שעל פי נהלי בית הכלא הדבר לא התאפשר. יצאתי בתחושה כבדה מהביקור. יכול להיות שהייתי צעיר ותמים מידי ליפול למניפולציה רגשית שהפעיל עלי אסיר מתוחכם, אך לחישתו האחרונה ליוותה אותי במשך שנים רבות. האפשרות הקלושה שבמקום הנורא הזה מרצה אדם חף מפשע עונש מאסר לא הניחה לי.

 

הרהרתי בדבר בכל פעם שחלפתי בנסיעה על פני הכלא האימתני הרובץ בצומת בית ליד הסואנת לצד כביש 4 הישן. לפעמים, בזמן ההמתנה ברמזורים, הייתי נועץ מבט בגוש הבטון מוקף החומות, מנסה למקד מבט בפתחי החלונות הצרים המוסתרים בסורגים וברשתות. מהרהר אם מכל הטרגדיות הנוראיות שמכיל המקום הנורא הזה יושב אדם חף מפשע מאחורי החומות השותקות, מדמיין מה קורה שם בפנים, נזכר בהמולת האסירים, בחיים המתנהלים שם בתוך גוש הבטון הלבן, הרחק מהעולם שבחוץ, שעה שמעבר לכביש מתנהלים החיים כסדרם, התנועה זורמת ואיש אינו מפנה מבטו ומתעניין במתרחש מעבר לחומות. 

 

שם, בביקור העיתונאי ההוא בכלא השרון נזרע בראשי הרעיון לספר מבלי שאפילו ידעתי על כך. חמש עשרה שנים מאוחר יותר כשהחלטתי לכתוב את הרומן ושקעתי בחיפוש נואש אחר קצה חוט לסצנה המחוללת שאפתח בה את הכתיבה, עלתה בזיכרוני שוב דמותו המיוסרת של האסיר ההוא הטוען לחפותו. מתוך זיכרון רחוק זה נולד הרומן 'סודות זורמים לנהר'. הוא נברא מסצנה אחת שניקרה במוחי זמן רב וביקשה להיכתב בהשראת דמותו של אותו אסיר.

הסצנה המחוללת

 

כשהתיישבתי לכתוב את הרומן ידעתי בקווים כלליים בלבד שהוא יעסוק בהסתבכותו של אדם חף מפשע בפרשיית רצח. מעבר לכך לא ידעתי כיצד ייראה הרומן, אלו הסתעפויות ותפניות יתרחשו בדרך וכיצד יסתיים הרומן. כל מלאכתי התמקדה בכתיבת הסצנה הראשונה בלבד – הסתבכותו של עורך דין צעיר בפרשיית רצח מזעזעת. הסצנה היתה חייבת להיות מדויקת, אמינה וסוערת. מעידה רומנטית אחת שתשנה את חייו. החטא ועונשו. זהו הפחד האנושי הגדול ביותר. ליפול קורבן להפללה. להיקלע למעידה אחת שתוריד לטמיון בבושת פנים עשייה ארוכת שנים או תעמיד בסכנה את העוגנים האיתנים של חיינו, חיי משפחה וקריירה.

 

את הסצנה מיקמתי בגן שעשועים שליו בלב שכונת וילות יוקרתית במרכז הארץ. אלונה, פרופסורית לספרות, מרשימה ביופייה, מטיילת להנאתה עם כלבתה בשבילי הגן ומעוררת את משיכתו של מנחם המבלה באותה השעה עם בנו במתקני השעשועים. הם לוטשים עיניים חושקות זה בזו. שניהם נוטים למעוד לחוויות רומנטיות סוערות מזדמנות, ונדמה שהמפגש האקראי בגן השליו מזמן לשניהם את ההזדמנות לממש הרפתקה רומנטית נוספת, עד שלפתע מפרה תאונת קטנוע קשה את השלווה והתשוקה. שליח פיצה שמגיח בנסיעה פרועה משביל הגן פוגע בקטנועו בכלבתה של הפרופסורית ודורס אותה למוות. מנחם שנזעק לסייע לפרופסורית נשמע לבקשתה התמוהה לקבור את כלבתה האהובה בחצר הווילה המפוארת שלה ומובל למעשה אל זירת הרצח. שם, בווילה המפוארת, מתפתחת סצנה רומנטית וסוערת שלא רומזת דבר על העתיד להתרחש לדמויות בעוד שעות ספורות. מרגע פרידתם בבוקר ועד למחרת מתרחש בווילה מעשה רצח מזעזע שעקבותיו מובילות אל מנחם הנחשד בביצועו. מכאן מתפתלת העלילה ומסתעפת עד סופה המותח.

 

לקריאת הסצנה - לחצו על הקישור הבא

 

מבנה הספר

 

אם קראתם בתקציר המופיע בגב הספר שמקצועו של מנחם אינו עורך דין אלא סופר, אל תמהרו לשלוח אליי מייל נזעק, זו אינה טעות סופר. גם את הסצנה שתיארתי כאן במאמר לא תמצאו בפתיחת הרומן. הסיבה לכך אינה מקרית. כפי שהסברתי במאמר "טכניקות כתיבה", הסצנה המחוללת אינה בהכרח הסצנה הפותחת את הספר, אלא את מלאכת הכתיבה בלבד. לאורך תהליך הכתיבה היא יכולה לנוע כספינה טרופה לכל עבר, קדימה ואחורה. למעשה, מיקומה עשוי להשתנות אפילו לאחר שתסיימו את כתיבת ספרכם, בתהליך העריכה, כשהעורכת הספרותית תציע לשנות את מבנה הספר. במקרה זה, במהלך הכתיבה החלטתי לשנות את מבנה הספר לסיפור בתוך סיפור.

 

בסיפור המסגרת "החיצוני" תפגשו את מנחם בימיו האחרונים, סופר כושל על ערש דווי המותיר בעיזבונו כתב יד מסתורי המגולל סוד אפל בחייו - פרשיית הרצח בה נחשד. בסיפור הפנימי תפגשו את מנחם בצעירותו, מסתבך בפרשיית הרצח כשעונש מאסר עולם מרחף מעל ראשו. כך מצאה את מקומה הסצנה המחוללת, סצנת הרצח, רק בהמשך הספר, בראשיתו של הסיפור הפנימי. מבנה זה של סיפור בתוך סיפור נפוץ ומועדף על סופרים רבים. סיפור המסגרת מאפשר להרחיב את היריעה ולהציג סיפור נוסף העומד בפני עצמו, בתחום אחר, בז'אנר אחר, בגוף אחר, כאשר שני הסיפורים מתרחשים בצירי זמן שונים, אך מעשירים ומשלימים זה את זה לכדי סיפור מרתק אחד.  

 

אפיון הדמות הראשית:

 

אפיון הדמויות בספר חשוב לא פחות ואף יותר מפיתוח העלילה. פיתוח עלילה מותחת, מצחיקה, דרמטית, ככל שתהייה מבטיחה, אינה יכולה להתקיים אם הדמויות המשתתפות בה אינן מאופיינות כהלכה ואינן מעוררות בקורא תחושות של הזדהות ורגש. אם תרצו, אפיון הדמויות הוא נשמת אפו של הספר בלעדיו אין זכות קיום ספרותי ליצירה. אפיון דמויות רשלני וחסר אמינות יפגום גם בעלילה הגאונית והמתוחכמת ביותר שביכולתכם לרקום בכישרונכם הרב. ספר טוב, אגב, יכול להתקיים במצב ההפוך, כלומר כאשר עלילתו קלושה, אך הדמויות המאכלסות אותו מאופיינות באופן כובש ומרטיט לב.

 

על מנת שהעלילה תסחף את הקורא עליו להיות מחובר באופן רגשי לדמויות, את זאת ישיג המחבר רק באמצעות אפיון עשיר ומדויק שלהן. הדבר אינו שונה מידיעה חדשותית על אירוע טרגי כלשהו. אם אינכם מכירים את הדמויות, לעולם לא תחושו את אותה עוצמת כאב וסערת רוח כפי שהייתם מקבלים את הידיעה אילו הכרתם את הדמויות המעורבות. אפילו בבדיחה קצרה בת שורות ספורות נדרש לאפיין את הדמות כדי לעורר בשומע פרץ של צחוק. אומנם לא אפיון עמוק ומורכב, אך די בפרט כלשהו, במבטא מצחיק שיש לדמות, בתכונת אופי קיצונית שמאפיינת אותה, בפגם חיצוני כלשהוא, כדי לעורר בשומע את התגובה המתבקשת. במציאות הזדהות עם דמות כלשהי נרקמת לאורך זמן, ימים, שבועות, לעיתים אף חודשים, ואילו בספר ההכרות של הקורא עם הדמות היא מידית. תוך עמודים ספורים מרגע שתתוודעו אל הדמות עליכם לעורר בקורא הזדהות מוחלטת איתה.   

 

מהי אותה הזדהות שהקורא מבקש לחוש כלפי הדמות? הזדהות זו היא למעשה קירבה רגשית עמוקה שהוא חש כלפיה. הגישה הרווחת טוענת שעל מנת להשיג זאת נאפיין את הדמות בדמותנו או בדמות הסובבים אותנו. זכרו, ככותבים אנו נדרשים לכתוב כפי שאנו רוצים שהקורא יקרא את הרומן. אם אתם רוצים לאפיין דמות הרפתקנית אפיינו אותה בדמותו של אדם קרוב לכם הבולט ביצר ההרפתקנות. כך יהיה לכם קל לאפיין אותה, ורמת האמינות תהייה גבוהה. אני מקווה שאני לא מחדש לכם דבר, אבל סביבנו אפשר למצוא טיפוסים שונים ומגוונים. אפיינו את הדמויות הספרותיות שלכם כך שהם יקומו ויתגשמו למול עיני הקורא כאילו היו מציאותיות. אם תתאמצו תמיד תמצאו לכל דמות כפיל מחיי היומיום. גם בתקופות שבהן אינכם כותבים בחנו כל העת את האנשים סביבכם מנקודת מבט ספרותית, גלו עניין באנשים, היו סקרנים ומודעים לסגנונות הלבוש, לסגנונות הדיבור, למבטא כזה או אחר, לשפת גוף ולהתנהגויות. רגישות זו לסביבה תסייע בידכם כשתיגשו לאפיין דמות כלשהי בספרכם.

 

כאשר נרצה לאפיין דמות של אדם חף מפשע המואשם ברצח, כפי שבחרתי לפתוח את הסצנה המחוללת בספרי 'סודות זורמים לנהר', יהיה עלינו לאפיין את הדמות על פי שני כללים ברורים. ראשית, לעורר בקורא הזדהות רגשית עמוקה עם הדמות הראשית, כפי שכבר ציינו. שנית, ליצור קונפליקט בין אפיון זה לבין המציאות הטופחת על פניו – ובמקרה שלנו, האשמה המזעזעת שתיוחס לו כרוצח אכזר. ככל שמעשה הרצח יהיה קשה ומצמרר יותר, בניגוד גמור לאפיון דמותו של הנורמטיבית השלווה, כך הסצנה תרתק את הקוראים ותעורר את סקרנותם להמשיך לקרוא. כמובן שכמו בכל ספר מתח טוב, חשוב לשמור מעט על ערפל ולהותיר ספק בקורא באשר לחפותה של הדמות. לפיכך, היה ברור לי שאני צריך לבחור בדמות הגונה ומוסרית, כזו שהפער בין אישיותה לבין המעשה בו היא מואשמת יהיה כמעט בלתי נתפס. אפיון זה של הדמות מתחייב כדי להעצים את רמת הקונפליקט בסצנה ולהסעיר את רגשותיו של הקורא. לפיכך, בחרתי בעורך דין צעיר בשם מנחם, אב לילד בן עשר, חובב נשים שחייו מאירים לו פנים.

 

את שני המאפיינים הבולטים באישיותו של מנחם העמדתי למבחן בסצנה המחוללת הגורלית. אורח חייו היציב והשליו מחד, ותשוקתו ההרסנית לנשים מאידך. את שניהם זימנתי לו בגן השעשועים. את ילדו הקטן המבלה עמו בנעימים בין מתקני השעשועים ומאפיין את העוגן לחייו היציבים, ואת אלונה, פרופסורית מרשימה ויפת מראה המטיילת עם כלבתה ומעוררת בו את יצר הבגידה. מבחן אופי חסר שליטה שנוחל כישלון חרוץ ומוביל את מנחם לזירת הרצח.

 

תחקיר מקדים:

 

כדי להתעמת עם הרושם העז שהותיר בי הריאיון העיתונאי ההוא בכלא, כשהתיישבתי לכתוב את הספר פניתי לשירות בתי הסוהר בבקשה לערוך סיור נוסף בכלא לצורך התחקיר. הגשתי פנייה מסודרך למערך הדוברות וביקורי נקבע כשבועיים לאחר מכן, הפעם לכלא רמלה. חלף אומנם יותר מעשור, אך התחושות היו אותן תחושות. הן ליוו אותי לאורך כל הלילות בהם כתבתי בסערת רגשות את הסצנה, יכולתי לחוש את תחושת העוול, הקושי, גזרת הגורל של אדם חף מפשע המוחזק בכלא.

 

כעת הייתי כבר בשל ומוכן לקראת כתיבת הסצנה. מוצף ברגשות עזים, יודע לתאר במדויק את הדמויות, את בית הכלא, את תאי האסירים, אפילו את ריח הדאודרנט שמרססים על גופם האסירים באופן מוגזם כאילו ביקשו להתנקות מהכול. ללא תחקיר מעמיק, ללא שיהיה בידיכם את כל הידע, הרקע, ההבנה, הנדרשים לכתיבת הנושא עליו אתם כותבים, אין כל סיכוי שתצליחו להעביר לקורא את הסצנה בצורה אמינה, משכנעת, חיה ונושמת. גם אם צפיתם בעשרות סצנות קולנועיות המתרחשות בין כותלי הכלא עדיין תתקשו להעביר את אותה התחושה כפי שהייתם יכולים אילו נכחתם בעצמכם במקום. זה יכול להיות פרט קטן שיצוד את עיניכם במהלך התחקיר שעשוי לעשות את ההבדל כולו בין סצנה הכתובה ללא ביסוס תחקירי, מדוקלמת, שטחית, מתוך צפייה בסרטים,  לבין סצנה המתוארת היטב מתוך חוויה אישית.

 

כך למשל, מביקורי באחד התאים בכלא ידעתי לתאר את עננת רסיסי אפר הסיגריות שהתפזרה באוויר הדחוס של התא כשאחד האסירים הפעיל את המאוורר הקטן ונתקף שיעול ומחנק. אינני זוכר סצנה קולנועית שממחישה את תחושת המחנק בתא הדחוס באופן אמין יותר מאותו שבריר שניה שנקלעתי אליו. לעולם לא יכולתי לתאר את קירות התא מכוסים בצעיפים של קבוצותיהן האהודות בכדורגל של האסירים אלמלא נוכחתי שם בעצמי. הפער בין האופן שבו תיארתי בדמיוני את הכלא מתוך סצנות טלוויזיוניות, קולנועיות וספרותיות, לבין המראה שהתגלה לעיני היה גדול משחשבתי. 

 

לא כל סצנה דורשת עריכת תחקיר מעמיק. כדי לתאר סצנת סקס לא צריך לרוץ לסקסולוגית מנוסה, די אם התנסיתם בחוויה באופן אישי כדי שתטיבו לתאר אותה במדויק ובאופן אמין. אך אם אתם נדרשים לכתוב סצנה המתרחשת בין כותלי הכלא ומעולם לא ביקרתם שם, כך אני מקווה, הרי שרצוי ואף חובה עליכם לערוך תחקיר, להגיש לשירות בתי הסוהר בקשה לסיור בכלא (כן, יש דבר כזה), לשוחח עם אסירים משוחררים, או עם סוהרים בתפקיד, לא חסרות אפשרויות לביצוע תחקיר טוב. להבנת חשיבות התחקיר קראו את המאמר שכתבתי בנושא. לחצו כאן לקריאה.

 

סוף דבר

שני המרכיבים הבסיסיים ביותר שנטעתי ברומן 'סודות זורמים לנהר' כבר בראשית הכתיבה הם האירוע המחולל ואפיון הדמות הראשית. די בהם בשלב זה כדי להניח את היסודות לרומן כולו. אלה הם שני היסודות הבסיסיים, האטום והאלקטרון, העומדים בבסיסו של הרומן. שניהם, גם הסצנה המחוללת וגם אפיון הדמות הראשית, אם אכן נכתבו באופן משכנע ונכון, חייבות לעורר בקורא רגשות עזים, זעזוע, סקרנות, צחוק, הלם, הפתעה, בהלה, או כל תחושה דומה המפרה את שלוותו, מטרידה או מסקרנת אותו עד כדי כך שידחק בו להמשיך לקרוא את הספר. 

זו היתה הצצה אל מאחורי הקלעים של ספרי, "סודות זורמים לנהר", אתם מוזמנים לקרוא את כולו כבר כעת בגרסתו הדיגיטלית בחנויות הספרים המכווננות ברשת, ובקרוב גם בחנויות הספרים. קריאה מהנה!