אפיון דמות הוא אמצעי ספרותי שנועד לערוך לקורא היכרות עמוקה או שטחית עם הדמויות המאכלסות את הרומן. באמצעותו עליכם לתאר באופן הקרוב והמהימן ביותר את הדמות, את המראה החיצוני שלה, את הופעתה החיצונית, פנימיותה, אופייה, הרגליה, מעשיה, אורח חייה וכל מידע ותיאור אחר המאפיין אותה. אך חשוב מכך, מטרתו של האפיון היא לגרום לקורא לחוש כלפי הדמות רגש והזדהות. עוצמת הרגש שיגלה הקורא כלפי הדמות היא המדד להצלחתכם. ככל שהקורא יפתח רגש עמוק ומורכב יותר כלפי הדמות, ככל שהיא תקום ותתגשם למול עיניו כאילו היתה מציאותית, כך הזדהות הקורא איתה תהיה מוחלטת ותסב לו חווית קריאה משמעותית. הרגש שתעוררו בקורא עשוי לנוע על הסקלה הרחבה שבין אהבה לשנאה, בין סלידה לתשוקה, בין חמלה לאטימות לב, או כל גירוי רגשי שיקרב אותו ליצירה ובלבד שהאפיון יהיה אמין וכובש. היעדר הזדהות רגשית עלול להותיר את הקורא אדיש ליצירה ואף מתוסכל מזמן האיכות שנגזל ממנו.

 

אפיון הדמויות בספר חשוב לא פחות ואף יותר מפיתוח העלילה. פיתוח עלילה מותחת, מצחיקה, דרמטית, ככל שתהיה מבטיחה, אינה יכולה להתקיים אם הדמויות המאכלסות אותה אינן מאופיינות כהלכה ואינן מעוררות בקורא תחושות של הזדהות, קונפליקט ורגש. על מנת שהעלילה תסחף את הקורא עליו להיות מחובר באופן רגשי לדמויות, את זאת ישיג המחבר רק באמצעות אפיון עשיר ומדויק שלהן. אם תרצו, אפיון הדמויות הוא נשמת אפו של הספר, בלעדיו אין זכות קיום ליצירה הספרותית. אפיון דמויות רשלני וחסר אמינות יפגום אף בעלילה הגאונית והמתוחכמת ביותר שביכולתכם לרקום בכישרונכם הרב. מצב הפוך, אגב, אפשרי בהחלט. ספר טוב יכול להתקיים כאשר עלילתו קלושה, ובלבד שהדמויות המאכלסות אותו יאופיינו באופן שיכבוש את לב הקורא.

 

במציאות, הזדהות עם דמות כלשהי נרקמת לאורך זמן, ימים, שבועות, לעיתים אף חודשים, ואילו בספר ההכרות של הקורא עם הדמות היא מיידית. תוך עמודים ספורים מרגע שהקורא יתוודע אל הדמות עליכם לעורר בו הזדהות מוחלטת איתה, אחרת הוא עלול לנטוש את הקריאה באכזבה. על כן, עליכם לטפח לאורך כל תהליך הכתיבה את מלאכת אפיון הדמויות. חשיבותה מכרעת.

 

מהי אותה הזדהות שהקורא מבקש לחוש כלפי הדמות?

 

הזדהות זו היא למעשה קירבה רגשית עמוקה שחש הקורא כלפי הדמות. אם אתם לא תחושו כך כלפי הדמות שאתם מאפיינים גם הקורא לא יחוש כך. הדמות אינה חייבת בהכרח להיות מעוררת רחמים על מנת שהקורא יחוש כלפיה הזדהות. היא יכולה להיות קשוחה ומושא הערצה עבור קוראים רבים שיזדהו איתה.     

 

גישה רווחת ומקובלת שתקל עליכם את מלאכת האפיון היא לאפיין את גיבורי הספר בדמותכם או בדמות הסובבים אתכם. אחרי הכול, איזו דמות בדיונית תטיבו לתאר טוב יותר מאשר אתכם עצמכם או את הסובבים אתכם. דמות הרפתקנית, למשל, אפיינו בדמותו של אדם קרוב אליכם הבולט ביצר הרפתקנותו. אני מקווה שאיני מחדש לכם דבר בעניין, אבל סביבכם תוכלו למצוא טיפוסים שונים ומעניינים מהחיים. אם תתאמצו תוכלו תמיד למצוא כפיל מחיי היומיום לכל דמות ספרותית שתבקשו לאפיין.

 

איך עושים זאת? אפיון דמות הלכה למעשה – היו פיראטים

בספרי 'סודות זורמים לנהר' תיארתי כך את הרגע שבו נדב, גיבור הספר, נדהם לגלות כיצד הספר שכתב אביו הסופר כובש את אמו הקוראת בו. "התחלתי להאמין שכתב היד של אבא פשוט כתוב טוב ומרגש. שמחתי כל–כך. חשבתי שאם אבא הצליח לעורר אצל אימא סערת רגשות כה עזה, אז הוא באמת פיראט, פיראט מופרע, ככה כינה אבא סופר טוב, פיראט שכל מטרתו לשדוד את דעתם של קוראיו ולהוליך אותם שבי אחריו למחוזות דמיונו הפרוע." היו פיראטים. השתמשו באפיון כפיתיון לכיבוש לבבות הקוראים.

בספרי הלימוד לספרות ובתכנים האקדמאים מהחוג לספרות תמצאו כלים ומודלים שונים לאפיין את הדמויות שלכם. גם כאן בהמשך אסקור אותם. אך אני מאמין שכתיבה אינה יכולה להסתמך על מימוש כללים ספרותיים ותבניות לימוד בלבד. אומנם חשוב לדעת מהו אפיון עקיף, אפיון ישיר, דמות שטוחה ודמות עגולה, אך כשתיגשו למלאכת הכתיבה ספק אם אלה יסייעו בידכם. אלו אמצעים נהדרים לניתוח יצירה ספרותית, אך כתיבה היא התנסות שונה לחלוטין.

 

מלבד כישרון למלאכת הכתיבה עליכם להגיע מצוידים בכישורי חיים, רגישים וסקרניים לסביבתכם. אם הצד הזה אינו מפותח דיו אצלכם השתדלו לעבוד עליו. בחנו כל העת את האנשים סביבכם מנקודת מבט ספרותית, גלו בהם עניין, היו סקרנים ומודעים לסגנונות הלבוש, לסגנונות הדיבור, למבטא כזה או אחר, לשפת גוף ולהתנהגויות השונות של האנשים סביבכם. רגישות זו לסביבה תסייע בידכם כשתיגשו לאפיין דמות כלשהי בספרכם. אמנע מלהציע לכם להסתובב עם פנקס ולהעלות רשמים מהתנהגויות שונות של אנשים הנקרים בדרככם, קשה להאמין שתוכלו לעמוד בעומס המידע שביכולתכם לצבור וספק אם תוכלו לעשות בו שימוש יעיל. אין צורך שתתעדו דבר, פשוט היו קשובים ורגישים לסביבתכם, תופתעו לגלות כיצד הרשמים שהפנמתם יפרצו מאליהם בעיצומו של תהליך הכתיבה.   

 

באופן מעשי מקובל לאפיין את הדמויות בשתי צורות: אפיון ישיר ואפיון עקיף. באמצעות אפיון ישיר יהיה עליכם לתאר במפורש ובגלוי את המאפיינים החיצוניים והפנימיים של הדמות. אפיון זה נתפס כבהיר ופשוט לביטוי, אך נעדר ממנו התחכום, המסתורין והאתגר המחשבתי שבאפשרותכם להעניק לקורא כחלק מחוויית קריאה. באמצעות אפיון עקיף לעומת זאת, החביב והנפוץ יותר לשימוש בקרב הסופרים, הדרך לאפיין את הדמות מתבצעת מבלי לייחס לה מילות תואר כלשהן, מבלי לתאר את המראה ואת אופייה באופן מפורש וישיר, אלא לגרום לקורא להסיק מידע זה מתוך התנהגותה, יחס הסובבים אליה, הרהוריה, מחשבותיה, שפת גופה, או דיאלוג הנקשר אליה.

 

אם תבקשו למשל לאפיין את הדמות הראשית שלכם כקנאית אובססיבית באמצעות אפיון ישיר, סביר להניח שתעשו זאת כך: "בלה היתה אישה קנאית אובססיבית. היא בערה בתוכה מקנאה כשהבחינה במנחם בעלה משוחח ומצחקק עם השכנה הצעירה". לעומת זאת, אם תבקשו לאפיין את אותה דמות באמצעות אפיון עקיף, תתארו זאת לקורא כך שיסיק שהיא קנאית אובססיבית מתוך תיאור התנהגותה: "בלה התגנבה לחדר החשוך שעה שמנחם בעלה שקע בשינה עמוקה, שלפה מכיס מכנסיו על השידה את מכשיר הטלפון וחיטטה ביומן השיחות שלו ובהתכתבויותיו בשפתיים רוטטות." בדרך זו הקורא הנבון יסיק בעצמו מהתנהגותה של בלה על היותה קנאית. אפשר לחוש מיד כיצד האפיון העקיף עורר בנו סקרנות והזדהות עם דמותם של בלה ומנחם כאילו הכרנו כמותם מחיינו הפרטיים.  

 

אלה הם כלים ספרותיים בלבד. גדולתו של הסופר אינה רק לדעת להשתמש בכלים ספרותיים לאפיון הדמויות, אלא להפיח בהן חיים ולעורר בקורא הזדהות מוחלטת איתן. ניסיתם לשדך פעם גבר לאישה רווקה כשכל מה שאתם יודעים לספר לה עליו היא העובדה שהוא חתיך הורס? הרי תיאור מהסוג הזה לא יתקדם את הזוג לשום מקום. כדי לקדם את מצוות השידוך ולקרב את זכותכם להיכנס לגן עדן בעבור המצווה הנעלה תצטרכו להרחיב בפניה על החתן המיועד ולאפיין אותו, לספר לה על אופיו, עברו, מצבו הכלכלי, מקצועו המעיד על שאפתנותו, ואף פעם לא יזיק גילוי נאות על איזה סיפור עסיסי הנקשר לשמו, רכילות קטנה, אירוע המלמד על התנהגותו. מעל הכול תצטרכו להיות משכנעים ולעורר את סקרנותה, אחרת אינכם שדכנים טובים יותר מאתר ההיכרויות האילם באינטרנט. הדבר אינו שונה בכתיבה. אם לא שכנעתם את הקורא, אם לא עוררתם את סקרנותו, אם לא יצרתם בו הזדהות כלפי הדמויות, הרי שנכשלתם בניסיון השידוך בין הדמויות לקוראים.

 

ספרות אינה זירה נוחה לחוקים ולהגדרות. אך בכל הקשור לאפיון דמויות עליכם לשנן שני כללי יסוד. האחד, כפי שהדגשתי, עליכם לעורר בקורא הזדהות מוחלטת עם הדמות. שנית, וכאן אוסיף ואחדש, עליכם ליצור קונפליקט שיעמיד לבחינה את הדמות. אם תשמרו על שני כללים אלה, לא משנה אם תבחרו באפיון עקיף או ישיר, או אם תתנו משקל עודף לאפיון חיצוניותה של הדמות או פנימיותה, הרי שכבשתם את ליבו של הקורא.

 

כאשר נרצה לאפיין דמות של אדם חף מפשע המואשם ברצח, כפי שבחרתי לפתוח את הסצנה המחוללת בספרי 'סודות זורמים לנהר', יהיה עלינו לאפיין את הדמות על פי שני כללים ברורים אלו. במקרה זה, הקונפליקט המובהק הוא בין אישיותו השלווה של מנחם להאשמה המזעזעת שתיוחס לו כרוצח אכזר. ככל שמעשה הרצח יהיה קשה ומצמרר יותר, בניגוד גמור לאפיון דמותו הנורמטיבית השלווה, כך הסצנה תרתק את הקוראים ותעורר את סקרנותם להמשיך לקרוא. כמובן שכמו בכל ספר מתח טוב, חשוב לשמור מעט על ערפל ולהותיר ספק בקורא באשר לחפותה של הדמות. לפיכך, היה ברור לי שאני צריך לבחור בדמות הגונה ומוסרית, כזו שהפער בין אישיותה לבין המעשה בו היא מואשמת יהיה כמעט בלתי נתפס. אפיון זה של הדמות מתחייב כדי להעצים את רמת הקונפליקט בסצנה ולהסעיר את רגשותיו של הקורא. לפיכך, בחרתי בעורך דין צעיר בשם מנחם, אב טרי לילד בן שלוש, חובב נשים שחייו מאירים לו פנים.

 

את שני המאפיינים הבולטים באישיותו של מנחם העמדתי למבחן בסצנה המחוללת הגורלית. אורח חייו היציב והשליו מחד, ותשוקתו ההרסנית לנשים מאידך. את שניהם זימנתי לו בגן השעשועים. את ילדו הקטן המבלה עמו בנעימים בין מתקני השעשועים ומאפיין את העוגן לחייו היציבים, ואת אלונה, פרופסורית מרשימה ויפת מראה המטיילת עם כלבתה ומעוררת בו את יצר הבגידה. מבחן אופי חסר שליטה שנוחל כישלון חרוץ ומוביל את מנחם לזירת הרצח.

 

אפיון הדמות הראשית

 

דמות ראשית נשארת במחיצתנו מתחילתו ועד סופו של הרומן, לכן נאפיין אותה בסבלנות, לאט ובטוח, כמו תבשיל בקדרה. אל תסתערו על הקורא בתיאורים מייגעים על הדמות כבר בראשית ההיכרות, השאירו פרטים חשובים ומעניינים להמשך, עוררו את סקרנותו של הקורא, גלו טפח והסתירו טפחיים, גרמו לקורא לפתח רגשות עמוקים כלפי הדמות. התייחסו למפגש הראשון בין הקורא לדמות הראשית כאל דייט ראשון. אף אחד אינו מעוניין במחזר טרחן שיפטפט לאורך הדייט ללא הרף על עצמו וייגע אתכם בתיאורים מעייפים על תכונות האופי הנעלות שלו ויופיו הכובש. כקוראים תעדיפו ודאי דמות שתעורר בכם סקרנות ותעמיד בפניכם כאתגר את האפשרות ללמוד עליה, להסיק על תכונות האופי שלה, להיות מופתע, מאוהב, שבוי.

 

ספק אם תצליחו לחלץ רגש כלשהו מהקורא באמצעות אפיון ישיר בלבד. אם תכתבו במפורש שהדמות הראשית שלכם הגונה וישרה זה עדיין לא יהפוך אותה לכזאת בעיני הקורא. אך אם תמחישו תכונה בולטת זו של הדמות באמצעות אירוע מרגש כלשהו שיבטא זאת הרי שלא רק שתרכשו את אמונו של הקורא, אלא תעוררו בו רגש והזדהות כלפי הדמות. אמצעי זה הוא בחינת "אירוע תומך" לאפיון. אירוע זה אינו מזכיר במפורש את תכונת האופי שברצונכם להשוות לדמות, אך הוא ימחיש זאת ואף יעורר בקורא רגש כלפי הדמות ואמינות כלפי הסופר. רצף של אירועים תומכים מסוג זה לאורך הספר הם אלה שיפיחו נשמה בדמות ויאפיינו אותו באופן המהימן ביותר.

 

אמצעי זה מתאים יותר לאפיון דמות ראשית. היכרות הקורא עמה אינה חייבת להיות מיידית ודחופה. רצף של אירועים בהם מעורבת הדמות יעניקו לקורא הזדמנות להכיר ולהזדהות עמה אט אט לאורך העלילה, עד שבסופו של דבר תתקבל דמות המאופיינת בשלמות. אולי זו לא תהיה אהבה ממבט ראשון בין הקורא לדמות הראשית, אך היא תתפתח עם הרומן.

 

אפיון הדמות הראשית יכול להיבנות טיפין טיפין כרסיסי מידע המתפרשים על פני עמודים רבים. רצוי כי התיאור לא יהיה מפורש ומייגע, הניחו לקוראים להשלים פערים מדמיונם. עודף מידע יצמצם את מידת מעורבותו של הקורא, ועלול לעורר בו תחושה מייגעת ומתסכלת.

 

אפיון דמות משנית

 

דמות משנית לרוב מופיעה ונעלמת כלעומת שבאה. היא מגיחה לפתע ושוב נעלמת. לעיתים לגיחה אחת בלבד. לעיתים לביקורים תכופים יותר, אך לא משמעותיים. היא משפיעה במידה פחותה על התקדמות העלילה. לכן, אין הכרח לאפיין אותה באופן עמוק. יחד עם זאת, אל תרפו בשום פנים ואופן את ידכם ותאפיינו אותה באופן שטחי ונרפה. היו תובעניים כלפי עבודתכם. הקפידו שכל שורה בספר תכבוש את תשומת ליבו של הקורא וכל דמות, לרבות דמות משנית, תאופיין ביסודיות. יתכן שיהיה די בתיאור ישיר כדי לאפיין את הדמות המשנית, באופן מספיק לסצנה בה היא מופיעה. אם תפקידה רחב יותר תוכלו לאפיין גם אותה באמצעות רצף מעשיות בהן היא מופיעה.

 

הדמויות המשניות שתבראו אינן בהכרח דמויות שאתם מכירים כמותן בחיי היומיום או שחשבתם לכתוב עליהן. יתכן שהעלילה תוביל לכך שתידרשו לכתוב על מוסכניק כעוס שנקרה בדרכו של הדמות הראשית, על מוהל, על מנתח מוח, או על כל דמות בדרך. אין זה בשליטתכם. אם העלילה תוביל לכך שהדמות הראשית נקלעה לקטטה במועדון, תצטרכו לדעת לאפיין גם את המאבטח הקשוח או את הברמנית שרגע קודם לכן פלרטטה אתו. העלילה צופנת בחובה מפגשים עם טיפוסים רבים ומגוונים, דמויות שתצטרכו לדעת לאפיין בצורה אמינה ועשירה.

 

גם אם דמות המשנה מגיחה לביקור בזק ניתן לאפיין אותה. אפילו בבדיחה קצרה בת שורות ספורות נדרש לאפיין את הדמות כדי לעורר בשומע פרץ של צחוק. אומנם אין מדובר באפיון עמוק ומורכב, אך די בפרט כלשהו, במבטא מצחיק הנקשר לדמות, בתכונת אופי קיצונית המאפיינת אותה, בפגם חיצוני כלשהו בו היא לוקה, כדי לעורר בשומע את התגובה המתבקשת.

 

כדי לעמוד במשימה עליכם להיות בעלי רגישות גבוהה לסביבה. צפייה מרובה בסרטים, גילוי סקרנות לסביבה, תקשורת בין אישית מפותחת, התערות בחברה, הקשבה, עשויים לשפר את יכולתכם בנושא. אינכם חייבים להכיר באופן אישי אספן מכוניות אספנות כדי לאפיין את דמותו. יש ביניהם בעלי מזג חם ונוח, קצרי סבלנות או נוחים לבריות, הם טיפוסים כמוני וכמוך, אך המשותף לכולם הוא תשוקתם למכוניות, מיומנותם במכונאות רכב, אצבעות עבות בעלות קילופי עור מטיפולים חוזרים ונשנים שהם מבצעים באופן עצמי. התמקדו במאפיינים השונים, המבדילים אותם מהשאר, אחרת יקבל הקורא קשת משעממת של דמויות שאינן שונות אלו מאלו.

סטריאוטיפים וקלישאות באפיון דמות – היזהרו!

 

הסכנה הגדולה האורבת לסופרים בעת אפיון הדמויות היא מעידה לסטראוטיפים ולקלישאות. אתם הולכים על חבל דק, מצד אחד אתם מבקשים לתאר במדויק את הדמות, קרוב ככל האפשר למציאות, לדמות מוכרת לכם מחיי היום יום או מסרטים וספרים, ומאידך אתם קרובים כפסע ממעידה לתיאורים קלישאתיים המיוחסים לרוב הטיפוסים כמותה, תיאורים שחזרו על עצמם באינספור מקורות ספרותיים ובסרטים, כשכל חזרה עליהם מתקבלת במיאוס בעיני הקורא. היזהרו ליפול לקלישאתיות, הדבר עלול לפגום באופן קשה בחוויית הקריאה. קורא מבקש להפליג בדמיונו למחוזות רחוקים, לצאת משבלונות, להתחדש בתיאורים מפתיעים, להכיר טיפוסים שונים, מפתיעים, אם לא תספקו לו את החוויה הזו ותפלו לדמויות קלישאתיות שכמותם קרא כבר הקורא לא פעם ומאס בהן תפגמו בציפיותיו.

 

חובב רכבי אספנות, לדוגמא, עשוי להיות בעל אצבעות עבות אומנם, אך לא כל אצבעותיהן של חבריו לתחביב יהיו כאלה. קלישאתיות היא ליחס לאדם מאפיינים של מגזר שלם לו הוא משתייך, כאשר תיאורים אלו שגורים וחוזרים על עצמם עד מיאוס ביצירות רבות. הדבר מעיד על חוסר מאמץ מצדכם ככותבים, על יחס פשרני בכתיבה, כתיבה דלה, עד כדי זלזול בקורא. קורא, גם אם הוא לא מיומן, יזהה קלישאות ממרחק רב. כדי להימנע מכך חישבו תמיד כיצד להבדיל אותו מקבוצת השתייכותו, לתאר אותו שונה ובאופן מקורי מהאופן שהוא מתואר ביצירות שקראתם בספרים או ראיתם בסרטים. המלכודת האמיתית העומדת בפני הסופרים באפיון הדמות היא נפילה לקלישאתיות. הישמרו מכך. היו יצירתיים ולא שבלוניים בתיאורים. הפתיעו בתיאור מעניין, מקורי, מפתיע. המציאו. חישבו. אם את חובב האספנות בעל האצבעות העבות תתארו כמי שמקפיד לגדל את ציפורן הזרת, זוהי תוספת קטנה שמשנה על פניו את כל התיאור הקלישאתי.

 

סוף דבר

 

חשוב שתזכרו, הקורא שפינה את כל זמנו הפנוי היקר כדי לשקוע בקריאת ספרכם, אחוז ציפייה להימלט בעקבות הספר ולו לפרק זמן קצר למחוזות רחוקים. הוא מצפה להינתק מהמציאות, להיסחף לתוך אשליה, הרפתקה, בדיה, שתרחיק אותו משגרת יומו. גם אם הספר שבידו ראליסטי הרי שהוא מצפה שהמפגש בינו לבין הדמויות בספר יהיה שונה בתכלית ממפגשיו עם מכריו במציאות. הקצינו אותם מעט, הבליטו פגם כלשהו בחיצוניותם, בסגנון דיבורם, בסגנון לבושם, אל תבראו דמויות משעממות. הקפידו על כך שכל המאפיינים של הדמות ישתלבו יחד לכדי דמות אמינה ומשכנעת.

 

די לעטות על צווארה של הדמות מעיף צמר מוגזם כדי שפריט הלבוש הזה יבליט את סגנון לבושה המיושן ויעצב את דמותה כשמרנית. די באזכור מקטרת הנעוצה דרך קבע בין שפתיה של הדמות כדי לאפיין אותה כדמות משכילה בעלת חשיבות עצמית. יחד עם זאת חשוב שלא להגזים. די באקורד צורם בודד בסימפוניה המרכיבה את הדמות, בתכונת אופי אחת שאינה מתיישבת עם אפיון הדמות, בפריט לבוש שאינו במקומו, במשפט חסר הגיון שיאמר מפיה, על מנת שהקורא יחוש בזיוף הצורם ויתעורר מאשליית הבדיה שמציע הרומן באנחת אכזבה.

 

בהצלחה!