עוצמת ההתנגשות הייתה עזה. רעש החבטה של טוסטוס השליחויות באספלט השביל וזעקת הבהלה של אלונה אלבוים החרידו את גן השעשועים בלב השכונה השלווה. שלוש פיצות משפחתיות הוטחו על הקרקע. רסק עגבניות היה הנוזל הסמיך, השאר – דם. הרבה דם. לא חלף שבוע מאז התלוננו תושבי הווילות הסמוכות על מרוצי אופנועים פרועים שמקיימים בני נוער בשבילי גן השעשועים הציבורי, והנה התרחשה התאונה המחרידה. נזעקתי לסייע לשליח הפיצה לחלץ את רגליו המדממות שנמחצו מתחת לגלגלי הטוסטוס, והתפניתי להרגיע את אלונה, שמלבד שריטות קלות בזרועה הימנית והתקף בהלה, נחלצה מהתאונה במזל רב בלי פגע. את כלבת הפודל שלה כבר לא היה אפשר להציל. היא פרפרה במשך שניות ספורות על השביל ונכנעה. ניידת טיפול נמרץ שהוזעקה לזירת התאונה פינתה את שליח הפיצה לבית החולים כשהוא נאנק מכאבים. את גוויית הכלבה פיניתי בעצמי. הרמתי אותה על פלטת עץ שמצאתי בקרבת מקום והתקדמתי בזהירות ובידיים מושטות בעקבות אלונה, והיא, מתייפחת בבכי, הובילה אותי חבולה לאורך הסמטה עד פתח הווילה שלה. ילדים סקרנים ששיחקו בקרבת מקום התאספו וליוו אותנו בשיירה ארוכה כמו מסע הלוויה, מביטים מבועתים במחזה המוזר ומדלגים מעל טיפות הדם שנטפו מהכלבה.

"תקבור אותה כאן, ליד הגרניום," הצביעה אלונה בקול בכי חנוק על חלקת אדמה טרייה בגינתה המטופחת, והניחה מעדר לרגליי.

שלחתי לעברה מבט מבוהל, מזועזע מהבקשה המבחילה.

"אני מבקשת ממך, תקבור אותה כאן." היא חרטה בנעלי העקב שלה סימן באדמה הלחה.

הנחתי בזהירות את גוויית הכלבה לצד ערוגת הפרחים, נטלתי בידי המגואלת מדם את המעדר והתחלתי לחפור במרץ, מטיל את המעדר באדמה כמו כידון במקום שסימנה אלונה, נועץ אותו עמוק, מניף רגב אדמה ומטיל אותו הצידה בהפניית גוף חדה, מכסה אגב כך את הפרחים בערוגה הסמוכה, מגרד שכבת אדמה עמוקה מן הקרקע, מחלץ מתוכה מתכות חלודות שהקשו על החפירה לעומק, חופר וחופר, מתנשף מהמאמץ ומהבהלה, עורם תלולית אדמה בצד ומרחיב את דפנות הבור למידות הכלבה. וכשהיה הבור עמוק ורחב, גררתי לאט ובזהירות את גוויית הכלבה לתוכו, וכיסיתי אותה.

"אני רוצה גם..." ביקשה אלונה להשתתף בקבורה וחטפה מידי את המעדר. היא גרפה את האדמה שנותרה, מושיטה את רגלה הארוכה ומהדקת את האדמה בעצמה בנעלי העקב, נועצת אותן באדמה הרכה. לקחתי מידה את המעדר ועיצבתי תלולית קטנה על מקום הקבורה, ואז הנחתי בצד את המעדר ונשמתי נשימה עמוקה.

דקות ארוכות התייפחה אלונה על הקבר הטרי בגינה. אני נותרתי קפוא על מקומי, בוהה בה מהצד, מתלבט אם להניח לה ולעזוב את המקום או לשהות במחיצתה עוד זמן מה עד שתסלק אותי בעצמה. עיניה הבוהקות מדמעות ועור פניה המאדים שיוו לה מראה אקזוטי. היא הייתה בלי ספק אחת הנשים היפות שראיתי בחיי. כשהתרוממה אז מעל הקבר הטרי והביטה בי, לא עלה על דעתי שתיגש פתאום לחבק אותי. כל פרט מהחיבוק נצרב בזיכרוני, מגע ידה המלטף, תלתליה הזהובים שדגדגו בצווארי, צמיד הזהב המרשרש שעיטר את שורש כף ידה העדינה, ציפורניה הארוכות והמטופחות שהיו משוחות בלק שקוף ופרנץ' לבן משובץ אבני יהלומים קטנים.

כלבת הפודל שלה הייתה מטופחת ומסופרת בעיצוב יוקרתי כאילו נגנבה מאולפני וולט דיסני. פרוותה המסולסלת הייתה לבנה כשלג. היא התהלכ1ה באצילות, בדמיון מופלא לבעלת הבית שלה, מקשקשת בזנבה שבקצהו היטלטל פונפון קטן. פעמיים ביום נהגה אלונה לטייל עם הכלבה שלה בגן השעשועים. היא לבשה תמיד שמלות שקופות וחשופות שלא השאירו איש אדיש לגופה המושלם. נוכחותה הייתה מרשימה בהחלט. שערה המתולתל התנופף והתבדר בבריזה שחדרה מבין הבניינים אל גן השעשועים. כשהתכופפה לאסוף את גללי הצואה של הכלבה לתוך שקית איסוף, היא עשתה זאת תמיד בחושניות מפתה כאילו רצתה לגרות את כל הגברים בגן. אף גבר אחד לא הסיר ממנה את עיניו. כולם הביטו בה. הנשים הביטו בה בקנאה, ריכלו על פרק הזמן הקצר שנדרש לה להתאושש ממות בעלה, חמישה חודשים בלבד אחרי שנהרג בתאונת דרכים, והפיצו שמועות על גברים אחרים בחייה, שמועות שעלו בקנה אחד עם ההתאוששות המהירה מדי לטעמן של האלמנה הטרייה. זמן רב חיפשתי הזדמנות לפלרטט אתה, אך לא מצאתי רגע של תעוזה. החלפנו מבטים בלי הרף, אפילו חיוכים. רק פעם אחת הזדמן לי לשוחח אתה, זה קרה שבוע בלבד לפני התאונה, אחרי פגיעה ישירה שספגה הכלבה שלה מכדור תועה שבעט איתמר בגן השעשועים. במבט משתהה התנצלתי אז על התקרית ופתחתי בתחקיר מביך על גזע הכלבה, כאילו הייתי זואולוג בספארי, עד שנכנעה אלונה לכוח שהפעילה הכלבה על הרצועה, נגררה בעקבותיה ונעלמה.

שעה ארוכה אחרי שקברתי את הכלבה, נשארתי עוד אצל אלונה. במשך כל הערב רק הבטנו נבוכים זה בזו ושתקנו. מפעם לפעם חזרנו ופקדנו את תלולית העפר בחצר. פוררנו בשתיקה רגבי אדמה מעל הקבר הטרי ונכנסנו פנימה בפנים עגומות. התהלכתי בסלון רחב הידיים ובחנתי בהתפעלות את פרטי האומנות ואת ציורי השמן שהוצגו על הקירות כמו בגלריית אמנות. ואחרי שהחמאתי לה על טעמה המיוחד בעיצוב הבית, הובלתי אותה לחדר המקלחת לשטוף את פניה מהאיפור השחור שנמרח מעיניה. היא רכנה מעל הכיור, ואני מילאתי את כפות ידיי הפתוחות במים צוננים מהברז ושטפתי את הדם מידה הימנית השרוטה. ואז שטפתי בהיסוס את פניה. וכשלא עצרה בעדי, אלא הגביהה את סנטרה ועצמה את עיניה בהבעת פיתוי, ליטפתי את פניה הרטובות בחושניות, התעכבתי על לחייה המלאות ועל שפתיה הבשרניות כאילו מיששתי יצירת אומנות נדירה ביופייה, והרטבתי את תלתליה הזהובים עד שהתכהו במים. שמלתה הפרחונית המוכתמת בשוליה בכתמי דם, נרטבה אף היא במים, ומבעדה נתגלתה חזיית תחרה מפתה שגרמה לי להשפריץ עוד ועוד מים בלי שליטה עד שרצפת השיש הוצפה, והמגבות מסביב נרטבו. ובתחושת פורקן טבלתי את ראשי במים וניערתי כמו ממטרה את שיערי הרטוב, מתיז טיפות מים לכל עבר. כשצחקקה אלונה צחקוק מאופק, שהתפתח באחת לצחוק מתגלגל חסר שליטה, הרשיתי לעצמי לפרוק את המתח של השעה האחרונה בצחוק משחרר, וזה פרץ את כל המעצורים. לא ידעתי למה אנחנו צוחקים. הנחתי שזה קשור באיזשהו אופן לטקס הקבורה ההזוי שערכנו לכלבה. מלחמת המים שפרצה בינינו בחדר האמבטיה יצאה מכלל שליטה, וגם צינור הטוש הפך לכלי לגיטימי במלחמת המים המטורפת שניהלנו. פתאום החליקה אלונה ונשכבה על הרצפה הרטובה שרויה בהתקף פסיכוטי, נעה בין צחוק מטורף לבכי חסר שליטה. שכבנו עוד זמן מה רטובים עד לשד עצמותינו, ואז התרוממה אלונה, עטפה את עצמה במגבת גדולה ויצאה לחדר השינה, שם פרצה שוב בבכי כאילו ביקשה לפצות את המצפון ולכפר על פרץ הצחוק שתקף אותה במקלחת.