שוק הספרים לאן

ריח האבק – ניתוח קודר על חוק הספרים - זמן לחשבון נפש

שובם בסערה של מבצעי הארבע במאה בימים האחרונים מבשר על כניסתו של חוק הספרים השנוי במחלוקת לישורת האחרונה. תקופת ההגנה על הספרים החדשים בת שמונה עשר-החודשים הסתיימה זה מכבר, ובעוד כשנה וחודשיים יפוג גם תוקפו של חוק הספרים שנקבע כהוראת שעה. יוזמי החוק שהכתירו את המבצעים כשורש כל הרע, מוזמנים לחנויות, ארבעה במאה זה כבר כאן ועכשיו. זה לא דז'ה וו, אלה פרפורי הגסיסה ראשונים של חוק הספרים. את שאר תחלואות החוק אפשר לפגוש על המדפים, מיע

וט ספרי מקור, היעדר קולות ספרותיים חדשים, התפוגגותם של המו"לים הקטנים מהמדפים, הצפת הספרות מתורגמת, הם רק חלק מנזקיו הקשים של החוק עד כה. נדמה שהגיעה השעה לבחון את תוצאותיו ואת השלכותיו של חוק הספרים.

תחילה נשאל את עצמנו מבעד לאילו משקפיים יהיה הוגן לבחון את החוק – כלכליים? ספרותיים? רגולטוריים? ומאיזו נקודת מבט? נקודת מבטם של בעלי הרשתות? המו"לים? הסופרים? או בכלל הקוראים? חוק הספרים הרי חל על אוכלוסיות רבות בעלות אינטרסים שונים. רשתות הספרים רואות במאזניהן הכספיים את חזות הכול, המו"לים מתהלכים על החבל הדק שבין הישרדות לאיכות, הסופרים מבקשים לצד התהילה גם קצת פרנסה, ולכולנו, כך יש לקוות, חשובה הספרות הישראלית ועתידה. יותר מהכול כבר ברור לכולנו שבשוק הספרים לא מדובר רק במילה הכתובה, אלא, ואולי בעיקר, במספרים ובמדדים כספיים. חוק הספרים שנכנס לקלחת הזו לפני כמעט שנתיים כדי להשליט סדר במהומה, דומה כיום לתרנגולת מרוטת נוצות ומבוהלת, המבקשת להיחלץ מלול הומה ביום חמסין.

כדי לבחון את חוק הספרים באופן הבהיר והמדויק ביותר נעמיד למבחן בראש ובראשונה את השאלה הכי בסיסית – האם מטרות החוק כפי שניסחו אותן במפורש יוזמי ומנסחי החוק, אכן הושגו. זו הבחינה ההוגנת ביותר שנוכל לעסוק בה מבלי ללכת לאיבוד במבוך האינטרסים של כלל הגורמים. כדי שיוקל עלינו לערוך את הבחינה, נציג כבר כעת את מטרות החוק כלשונן, כפי שנוסחו בחוק: פרק א': מטרות החוק. סעיף 1: "מטרות חוק זה הן להבטיח לסופרים ישראלים גמול הולם בעד יצירתם, לקדם את הספרות בישראל, לשמור על גיוון תרבותי בפרסום ובהפצה של ספרים בישראל, לתת הזדמנות לקוראים לבחור מבין מגוון רחב של ספרים לפי רצונותיהם וטעמיהם ולאפשר תחרות בין הוצאות הספרים וחנויות הספרים בנוגע לכמות, למגוון ולאיכות הספרים המוצעים לצרכן."

מטרות החוק ברורות, ממוקדות ומפורשות כך שנוכל לשפוט ביתר קלות את תוצאותיהן ואת השלכותיהן על שוק הספרים. אין צורך לרוץ ולחפש אנליסטים או מו"לים מנוסים שינתחו את המצב. איש מהם לא יטיב ללמד אתכם על כישלונו החרוץ של החוק מאשר מראה עיניכם על מדפי הספרים ברשתות הגדולות. שם, בלב לבו של שוק הספרים על מדפי הספרים והדוכנים העמוסים, טמונה התשובה.

שיטוט קצר בין מדפי הספרים ברשתות ילמד אותנו כמה דברים מעניינים על חוק הספרים. ראשית, ספרות המקור התפוגגה ונעלמה. לא תמצאו בערימות הספרים יותר מאחוזים בודדים של ספרי מקור. בדקו בעצמכם. בשלב זה אמנע מהגדרתה של ספרות המקור כגופה נטולת רוח חיים משום שלפחות באופן פורמלי עדיין רוכנים עליה פרמדיקים מסורים ומנסים לבצע בה פעולות החייאה נמרצות, אך מצבה אנוש. מספרם של סופרי המקור הצטמק והתכווץ לתריסר סופרים ידועים ומוכשרים מבלי שאף חבורת סופרים צעירה ומוכשרת נושפת בעורפם. לנוכח המציאות העגומה המשתקפת ממדפי הספרים נראית מטרת החוק כפי שהיא מנוסחת, כמעט תלושה מהמציאות. לקדם את הספרות בישראל? לשמור על מגוון ספרותי? הצחקתם את בעלי הרשתות. מנסחי החוק לא ימצאו אפילו רמז לכך על מדפי הספרים בחנויות הרשתות, לא לקידום הספרות הישראלית ולא למגוון ספרים.

טיפוח ועידוד היצירה בישראל משולים בעת הזו תחת חוק הספרים לניחומי אבלות בשכר של להקת מקוננות קודרות. שוב אלה אותם סופרים, מצוינים יש להדגיש, המככבים ברשימות רבי-המכר, שוב הם אלה התופסים כל חלקה טובה על מדפי הספרים, שוב אותם סגנונות כתיבה ידועים ומוכרים, שוב אותם קולות ספרותיים, הכול צפוי ומוכר, אין חדש תחת המילה הכתובה, אין התחדשות, אין אופק לסופר הישראלי הצעיר, אין תרבות להמונים, אלא קהילה עסקית סגורה המתנהלת בינה לבין עצמה כאליטה מצומצמת וסגורה. אצטט משפט נוסף מתוך מטרות החוק כדי שנטיב לשפוט אם לכך פיללו יוזמי החוק: "מטרת החוק... לשמור על גיוון תרבותי בפרסום ובהפצה של ספרים בישראל, לתת הזדמנות לקוראים לבחור מבין מגוון רחב של ספרים לפי רצונותיהם וטעמיהם...". עכשיו שפטו בעצמכם אם החוק שנכתב מבוסס על סיפור מציאותי, או שכל הדמויות הנזכרות בו הן פרי דמיונו של המחוקק. נדמה שהקשר בין מטרות החוק לבין המציאות בשטח, מקרי בהחלט.

את מקומם של הסופרים הישראלים כבשה הספרות המתורגמת. מדפי הספרים עמוסים לעייפה בספרים מתורגמים מכל רחבי תבל, עד שנדמה שאת החרם העולמי על מוצרים ישראליים התחלנו כאן בארץ כפיילוט ראשוני על שוק הספרים. האיזון בין ספרות מקור לספרות מתורגמת הופר בגסות. אין מדובר בשיקולים ספרותיים בלבד, אלא בעיקר בכסף. כן, שוב כסף. החזון הספרותי שהיה בעבר מנת חלקם של מו"לים רבים, שהשקיעו משאבים ונטלו סיכונים מסחריים לאיתור קולות ספרותיים חדשים בספרות הישראלית, התפוגג ונעלם. את מקומו של החזון תפסה גישה כלכלית שמרנית החוששת מפני נטילת סיכונים מסחריים, ומה בטוח יותר מאשר ליהוק של רב-המכר התורן מחוץ לגבולות המדינה ותרגומו.

באופן מקרי, או שלא, אותם תריסר הסופרים הישראלים הבודדים שעדיין מוצגים בחנויות, מוציאים לאור את ספרם בהוצאות הספרים המחזיקות בבעלותן גם את הרשתות. מפתיע? ממש לא. תופעה ייחודית זו, הנפוצה רק במחוזותינו, מכונה במונחים כלכליים "בעלות צולבת". זו תופעה מידבקת בקרב בעלי ההון השולטים בכלכלה הישראלית. היא נהוגה במגזרים רבים ולא פסחה גם על שוק הספרים. מדובר בכשל שוק חמור, שהממונה על ההגבלים העסקיים היה חייב לתת עליו את הדעת ולטפל בו נחרצות, אך נדמה שברשות ההגבלים תלו תקוות מופרזות מדי בחוק הספרים בתקווה שיעשה עבורם את העבודה.

גם במובן הזה נחל חוק הספרים כישלון חרוץ. הריכוזיות לא רק שלא טופלה, אלא החריפה. בעלי השליטה ברשתות הספרים נותרו אותם בעלים השולטים בהוצאות הספרים הגדולות. לא צמחו הוצאות חזקות חדשות, וכמובן לא רשתות חדשות. מנסחי החוק שביקשו לאפשר תחרות הוגנת בין הוצאות הספרים, מוזמנים לביקור בחנויות הספרים. הם ימצאו שם מהר מאוד מכנה משותף לכל הספרים. כולם יצאו לאור על-ידי מספר זעום של הוצאות ספרים גדולות, שבמקרה, או שלא במקרה, נמצאות תחת אותה בעלות המחזיקה גם ברשת החנויות שבהן הספרים נמכרים.

שוק הספרים מתנהל כקרטל הנשלט בידי בעלי הון העומדים בראש הפירמידה, ולעזאזל התרבות והמגוון הספרותי. אלו שתי רשתות חזקות ושליטות (שפעילותן הביאה לסגירתן של מרבית החנויות העצמאיות הקטנות), המחזיקות בלהקה קטנה ומוגנת של מו"לים שהותירה מאחור מו"לים קטנים. אלה נטרפו בזה אחר זה בג'ונגל הפראי של שוק הספרים. חוק הספרים, שנועד להגן על אותם מו"לים קטנים, נחל כישלון חרוץ. אפשר להיווכח בו על מדפי הספרים. הריכוזיות ניצחה, החלשים נכחדו. מו"לים קטנים יצליחו להכניס את ספרם לרשתות רק לביקור בזק בפינת החנות, גם זה בספק. אגב, את זה לעולם לא יספר המו"ל לסופר הנלהב בעת חתימת החוזה. בשרשרת המזון הזו, אם החתול לא מודיע לעכבר על כוונתו לטרוף אותו, מדוע שהעכבר יואיל להודיע זאת לחרק המסכן?... תחרות? איכות? אל תופתעו אם אגלה לכם שבעלי הרשתות, ואני מקווה שאני לא מחדש לכם דבר, הולכים לישון בלילה עם כמה שקפים כלכליים הדורשים את עיונם לקראת ישיבת הדירקטוריון הקרובה ולא בהכרח עם הרומן החדש של גרוסמן.

נמשיך את מסענו בין מדפי הספרים ונגלה את חוק הספרים על נזקיו הגדולים מציץ לעברנו מכל פינה חשוכה בחנות. נתעלם לרגע מהעובדה שאת מקומם של הספרים בשטחים נרחבים ברחבי החנויות תפסו מוצרי צריכה, מעניינים כשלעצמם, שהקשר בינם לבין הספרות מקרי לחלוטין – מראה המעיד יותר מכל על פשיטת הרגל התרבותית ברשתות הספרים. נפסח על עמדת התקליטורים (מוזיקה?) ונדלג מעל דוכן משחקי הקופסה לגיל הרך, נתעלם מהם כאילו שנקלענו לחנות ספרים, וננסה להתענג על חוש הריח. כן, הריח. נעצום את עינינו, ונפעיל את חוש הריח בתקווה ליהנות, אם לא מהמגוון הספרותי המצומצם ולא מערכת הקסמים במדף המתנות, אז לפחות מריח הספרים המשכר. כן, היה דבר כזה פעם בחנויות הספרים. אלא שגם הוא, ממש כמו ספרות המקור והמו"לים הקטנים, נעלם והתפוגג מהחנויות.

אינני מתכוון במובן הרעיוני והסמלי, אלא הריח ממש, הריח עצמו של הנייר היוצא ממכונות הדפוס, זה שמכה ומזמין בריחוף כל איש ספר לחנויות כמו שובל ריח מעורר תיאבון העולה מארובת מסעדה טובה. הריח הזה נעלם באופן מסתורי והתחלף בריח מאובק משהו האופף את חניות הספרים. כמי שסובל מאלרגיה חריפה לקרדית האבק ונרתע מספרים שדפיהם מצהיבים, חיפשתי את מקורו של ריח האבק כבלש מוטרד, ומצאתי אותו להפתעתי ממש מתחת לאף בדוכנים המרכזיים המוצבים במרכזי החנויות.

מסתבר שמלאי הספרים הישן שאוחסן במשך שנים במחסני ההוצאות המאובקים, הוצא פתאום אחר כבוד והונח כסחורה חדשה לפתחנו על המדפים ועל הדוכנים. ראשיהם של בעלי הרשתות לא מפסיקים לייצר רעיונות. אם חוק הספרים אסר על קיום מבצעים על ספרים חדשים שטרם מלאה שנה וחצי ליום הוצאתם לאור, מדוע לא לדחוף לציבור הלקוחות מבצעים על ספרים ישנים מלפני הספירה (של החוק)? מה גם שהם זמינים ללא כל עלות הפקה.

והנה ספרים ישנים שעמדו כאבן שאין לה הופכין במחסני ההוצאות, אלה שזמנם השאול היה תלוי בהחלטות לוגיסטיות ובשטחי אחסון במחסנים, אלה שהביטו במלגזות כרכבי חברה קדישא, ממש רגע לפני שהועמסו על המלגזה וסומנו בטוש שחור כפגומים או ככאלה המיועדים למכירה מרוכזת כספרים משומשים, זכו לפתע לעדנה מחודשת ולכבוד השמור לסופרי דור תש"ח הנפלאים, שיצאו לאור במהדורה מחודשת.

כך קרה פתאום שספרים שעבר זמנם, הונחו שוב בחזית החנויות על דוכנים ממורקים ומקושטים כמי שיצאו זה עתה ממכונות הדפוס. שוו בנפשכם ביקור במרתף יינות עתיק בבורדו שבצרפת ללא ריחו המשכר של היין העתיק. זמן חיי המדף של ספר התארך פלאים, כמעט בדרך נס – נס חוק הספרים – מפרק זמן השואף למהירות האור לתקופה בת שנים אחדות, ולעזאזל קהל הקוראים שנאלץ לקבל את אותה סחורה שעדיין שוכבת אצלו בסלון. התחדשות הספרות העברית במיטבה.

שטחי התצוגה בחנויות, שנלקחו מהסופרים הצעירים, נכבשו שוב בידי אותם תריסר סופרים. כעת, לצד ספרם החדש הניצב בגאון בדוכן הספרים החדשים, עומד למכירה ממש בדוכן הסמוך גם ספרם הקודם שכבר נמכר לקהל הלקוחות לפני שנים במבצעים אגרסיביים. מי לעזאזל עוד לא קרא את ארבעה בתים וגעגוע המצוין של אשכול נבו? איזו ספרנית מסורה לא החליפה לאותם ספרים כבר כמה פעמים את כרטיסי ההשאלה המלאים בספרייה העירונית? מדוע שאנחנו, ואני לוקח כאן את האחריות המלאה עלינו הסובלים מאלרגיות חריפות, נתמודד עם קרדית האבק בחנויות המאובקות? האבק כמשל כמובן, אבל עצם האבסורד הוא שמעורר בי סימפטומים של אלרגיה חריפה. מעניין כיצד היה מגיב הציבור אילו ברשתות המזון היו מעמידים מזון קפוא ונגוס בקצותיו, שירד מהמדפים לפני שנתיים?

אבל נניח לרגע לאלרגיה. הרי יש מי שעתידם המקצועי, הקיומי, נמצא בסכנה, אני מתכוון כמובן למו"לים, לסופרים ולרשתות הספרים שטרם כניסת החוק לתוקף התריעו מפני קריסה, פשיטת רגל וחיים על פת לחם. אז מה לנו כי נלין על מהדורות ספרים ישנות המעוררות בנו התעטשות אחת או שתיים מביקור קצר בחנויות. מה לנו כי נתלונן על המגוון התרבותי הדל של ספרי המקור על המדפים, על היעדר מתן ההזדמנות לקוראים לבחור ממגוון רחב של ספרים לפי רצונותיהם וטעמיהם (כלשון החוק), מה החוצפה הזאת להתלונן על עניינים זניחים ומתייפייפים כמו מגוון קולות ספרותיים כשהשוק גווע!

אז זהו, שלא. הוא לא גווע, נא להירגע. הוצאות הספרים החזקות נותרו חזקות. הרשתות התחזקו ונותרו השליטות הבלעדיות בשוק. היחידים שמשלמים את מחיר החוק הם הקוראים, הסופרים הצעירים, המו"לים הקטנים וחנויות הספרים העצמאיות הקטנות שהתפוגגו. ממש כמו בג'ונגל, החזקים ניצחו. הדבר הבולט ביותר שניתן לומר על חוק הספרים, הוא שהגולם קם על יוצרו. חוק שנועד לפתור את בעיית השורש של הריכוזיות, הגביר אותה לאין שיעור ועיצב את דמותה של הספרות הישראלית מחדש כספרות אליטיסטית סגורה. פירמידת השליטה בשוק התחדדה, היא מסותתת בשלמות, בקווים חדים, כואבים. הכול התכווץ והצטמק לשוק ריכוזי בוטה וציני.

מי שתלה תקוות מופרזות מדי בחוק הספרים, התבדה. חקיקה בלבד מעולם לא שינתה את מאזן הכוחות בשוק החופשי, ומלכתחילה לא היה בכוחה או בכוונתה לפרק את הדואופול בשוק הספרים. וכשלא מוציאים את הנצרה מהרימון, שאף אחד לא יתפלא מדוע לא מורגש שום גל הדף שינער את שוק הספרים מכשליו.



חזרה לעמוד הבית

כל הזכויות שמורות לדני ואזנה

שחקים הוצאה לאור

טלפון: 050-7876766

כתובת מייל: daniozana@gmail.com

האתר נבנה במערכת wix

כניסות לאתר:

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now