הוצאה עצמית. הצטרפו

כן, גם אני מצטרף למגמה ההולכת ומתרחבת של סופרים המוציאים את ספרם בהוצאה עצמית. את ספרי הראשון, "פרסה אסורה", פרסמתי בהוצאת "ידיעות ספרים" הגדולה והמכובדת. את ספרי השני פרסמתי בהוצאה פרטית בינונית בגודלה. למדתי המון. בעיקר שאפשר לעשות את זה לבד, לא פחות טוב ובהשקעה כספית פחותה. בימים אלה אני מסיים את הפקת ספרי השלישי. הוא כולו שלי. בחרתי את אנשי המקצוע הטובים ביותר, התמקצעתי בתהליכי ההוצאה לאור, הכרתי אנשי מקצוע מדהימים, למדתי המון על שוק הספרים. תאמינו או לא, את כתב היד לא שלחתי לשום הוצאת ספרים גדולה. הפיתוי היה גדול, האמונה שכתב היד ראוי לצאת בהוצאה גדולה ומכובדת הייתה מוחלטת, אבל האידיאולוגיה הכריעה. בשנתיים האחרונות אימצתי אידיאולוגיה המקדשת את חירותו של הפרט להשתחרר מכבליו של ממסד הקפיטליזם הנוקשה, לפרוץ גבולות, להיאבק כנגד כל הסיכויים בממסד הדורסני. מצאתי את עצמי בועט במוסכמות ובמוסדות, שותף מרכזי למהפכה החברתית שחוללו עובדי פלאפון בשוק העבודה ולגל ההתאגדויות ששוטף את המשק. לנוכח המציאות בשוק הספרים המונופוליסטי (ראה פוסט קודם), היה ברור לי שניצב בפניי אתגר חדש. ההחלטה נפלה. זו מלחמתי הצנועה. ניסיון פנימי ביני לבין עצמי להוכיח שאת רוח התרבות והיצירה דבר לא יעצור, גם לא חוק הספרים.

זה דרש ממני השקעה רבה. מהנה. הקדשתי לילות כימים ללימוד התהליכים והכרת השוק, התנסיתי והקדשתי מאמץ רב בכל שלב, החל מעבודת העריכה הקפדנית מול העורכת הספרותית והלשונית, דרך ההגהה הסיזיפית והבלתי סופית, ועד להכרת עולם הדפוס שהיה זר לי לחלוטין. כעת, משיצא הספר ממכבש הדפוס, תידרש ממני עוד עבודה כפולה ומכופלת, מאבק עיקש לפלס את דרכי בין כוחות השוק הגדולים, להפיץ, לשווק, לפרסם, לקדם ולמכור, והכול בעצמי. אך כפי שנאבקתי בשנים האחרונות על הזכות הבסיסית להתאגד במקום העבודה, כך איאבק בתקופה הקרובה על זכותי ועל חובתי להביא את יצירתי לקהל הרחב מבלי להזדקק לממסד או להירמס בידי כוחות השוק.

עבור כל אותם סופרים שיצאו לדרך לפניי במסלול ההוצאה העצמית, ועבור אלו שילכו בעקבותיי, אמליץ תמיד על שירו של דודו טסה, "בסוף מתרגלים להכול". הניחו אוזניות צמוד לאוזניכם, הגבירו את הווליום, והאזינו לשורה המהדהדת שלא יכולה להשאיר שום יוצר ואומן אדישים – "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה".

לא הייתי יוצא למערכה לבד אלמלא הייתי בטוח שספרי ראוי לצאת לאור. זוהי למעשה התחמושת היחידה העומדת לרשותי כדי לפרוץ את מחסום הכניסה לשוק הספרים. ואתם הקוראים, כמובן שרק אתם הקוראים, אתם הצבא שבלעדיו אין זכות קיום לאף סופר. הפרק הראשון מהספר "סודות זורמים לנהר" מוגש כאן לקריאתכם. קריאה מהנה.